עובדות ועובדים יקרים,

סיפר לי לאחרונה סטודנט לרפואה, שנה שישית על אירוע מחפיר שקרה לו. הוא נדרש לבדוק חולה בת 85 באחת המחלקות לרפואה פנימית שאושפזה בפרוזדור בבית חולים ציבורי גדול במרכז הארץ. כ’ילד טוב ירושלים’ הוא פנה לאחות האחראית במחלקה לקבל פרגוד. “הצחקת אותי” היא ענתה. אין לנו פרגודים במחלקה. בצר לו, כאשר עקרונות האתיקה שלמד בבית הספר לרפואה טבועים בו, הלך לחפש פרגוד במחלקה, כדי לבדוק באינטימיות את החולה.

בדרכו, עבר על פני החולה ואמר לה, גברתי אני צריך לבדוק אותך ואני הולך לחפש פרגוד במחלקה אחרת. עכשיו, עיצמו עינכם ואל תתייחסו לאשה בת 85 כאל “זקנה במסדרון”, מושג שהפך למטבע לשון בקלאסיקה של מערכת הבריאות ובציבוריות בישראל. האישה, שיש לה עבר, והווה וגם תקווה לעתיד, עם משפחה וילדים ונכדים וחברים עונה לו תשובה שצריכה להטריד ולזעזע כל אחת מאיתנו. “דוקטור, לא צריך, אני כבר רגילה שמפשיטים אותי לעיני כל, ובודקים אותי כאשר כולי מעורטלת”. ושוב, תארו לכם שזו אמא שלכם, סבתא שלכם, אחות שלכם, האדם הכי יקר לכם, או סתם אשה בת 85 שאינכם מכירים. האישה כבר איבדה את תחושת ההשפלה שעומדת בפני עצמה ומשלימה עימה. זוהי ההשלמה של מערכת הבריאות לאישפוז בישראל ועם ההשלמה עם חוסר חמלה, השלמה ואי הזדהות עם סיבלו של חולה.

אנחנו באסותא מרכזים רפואיים וגם באסותא אשדוד החלטנו שלא עוד.

לא אצלנו. ויש לזה מחיר כלכלי רב של אובדן הכנסות.

באסותא אנחנו דוגלים בערכי האתיקה הרפואית, השליחות בעבודה, זולתנות (אלטרואיזים) חמלה, אמפטיה לחולה, שמירה על כבוד האדם ופרטיותו וערכים בסיסים של הזדהות עם סבל המטופל. זה לפעמים לא פשוט, בשל העומס והשחיקה שבעבודה אבל אלה נכסי צאן ברזל של החברה והמרכזים הרפואיים באשר הם של אסותא.

תודה על כל פועלכם, ואל תשכחו לברך בשלום איש את רעהו, בעבודה, במשפחה ובכל אשר תהיו.

חג חנוכה שמח ובריאות שלמה,

פרופ’ שוקי שמר
יו”ר מועצת המנהלים